קודם כל, ברכות לנבחרת ישראל על טורניר סביר מבחינה מקצועית, עם 4 נקודות לא רעות (אם הנבחרת הייתה ברמה של 4 נקודות או לא זה נושא אחר), נגד נורבגיה ואנגליה, ועל הסיום במקום השלישי בבית. זה יותר ממה שאני ציפיתי מאותה נבחרת (מקום אחרון, נקודה אחת נגד נורבגיה ב-0-0). הבעיה בזה היא תחושת העליונות של הנבחרת, כאילו היא זכתה באליפות העולם בניצוחו של מוריניו. היא לא. היא סיימה במקום השלישי בשלב הבתים בטורניר שהיא לא עלתה עליו דרך המוקדמות.

התמונה הזאת מסמלת אי מודעות. שחקנים שחוגגים ניצחון כאילו זכו במונדיאל, ועוד במשחק חסר חשיבות, מאמן שימים לפני הטורניר מודיע במסיבת עיתונאים רשמית של ההתאחדות עם סוכנו על מעבר למועדון אחר (ושבוע לפני הטורניר נוסע לבלגיה בנושא הנ"ל), ומערכת שבה הקהל תוקף את המאמן, המאמן את הקהל, וראש ממשלת הכדורגל את הקהל.

בנוסף לכך, נשמעו הצהרות משחקני הנבחרת שהם עברו את רוסיה וגרמניה, בנוסף לאנגליה. בקשר לאנגליה זה נכון, הטבלה לא משקרת. אבל אם ישראל הייתה משחקת בבית של רוסיה וגרמניה, איתן ועם ספרד והולנד, והן היו משחקות נגד איטליה, נורבגיה ואנגליה, קרוב לודאי שהנבחרת הייתה משיגה 0 נקודות, ומפסידה בהפרשים גדולים כל משחק. להגיד את זה גובל בחוסר מודעות עצמית, ופשוט לא נכון.

אחרי התבוסה נגד איטליה (שנובעת בעיקר עקב ההרחקה הסמי מוצדקת של השחקן המרכזי של הנבחרת), וצעקות "מיכה, מיכה" של הקהל (דור מיכה=שחקן מצטיין ממכבי תל אביב שלא זומן לטורניר למרות שיכל להיות בו), ראיינו את אבי לוזון בחדשות הספורט. לוזון יצא וגיבה את בן דודו, המאמן (שנתן עבודה לא רעה כמאמן הנבחרת מבחינה מקצועית גרידא), ואמר שמי שיוצא נגד גיא ונגד הנבחרת (בסדר הזה), יכול להמשיך ולצעוק מיכה מיכה ושמדובר באוהדי מכבי אינטרסנטים. אין לי בעיה עם זה שהוא גיבה הנבחרת והמאמן, זה לגיטימי, אבל למה קודם את גיא ואז הנבחרת? לוזון יותר חשוב מהנבחרת?

בסופו של דבר, לנבחרת יש עתיד ויצאו דברים טובים מהטורניר, בעיקר בוריס קליימן, שמסתמן כמחליף מעולה לדודו אוואט. הארגון נחשב לטוב, ותיתכן אפשרות שגמר הליגה האירופאית יהיה פה בעוד כמה שנים, באיצטדיון סמי עופר החדש (30,820 מושבים, ובדרגה הגבוהה ביותר של אופ"א לאיצטדיונים). נקווה שהחוסר פרופורציות ישתנה, והכדורגל הישראלי יכול להשתפר בגדול.